מידע משפטי

מהי "זכות יוצרים" ?

בתקופת המנדט הבריטי, הוחל על ארץ ישראל, חוק זכות יוצרים האנגלי משנת 1911 וכן פקודת זכות יוצרים.

שני חוקים אלה נקלטו לחוקי מדינת ישראל ובמהלך השנים בוצעו תיקונים שונים בפקודת זכות יוצרים, עד להחלפתם בחוק זכות היוצרים, התשס"ח, 2007, שהינו החוק הרלבנטי כיום, אשר דן בזכויות היוצרים והגנה על אותן זכויות ובעלי הזכויות (להלן:"החוק").

לפי סעיף 11 לחוק, "זכות יוצרים" היא  הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, מהפעולות המפורטות בחוק, וזאת גם בהתאם לסוג היצירה.

אם כך, החוק מתייחס לסוגים שונים של יצירות, למשל: "יצירה אדריכלית" (מבנים ודגמי מבנים), "יצירה אומנותית" (רישום, ציור, פיסול וכדומה), "יצירה דרמטית" (מחזה, יצירה קולנועית, יצירה דרמטית מוסיקאלית וכדומה), "יצירה ספרותית" (לרבות יצירה המבוטאת בכתב) "יצירה נגזרת" (יצירה המתבססת על יצירה אחרת).

מכוח סוגי יצירות אלה, ישנה הגנה גם על יצירות מוסיקאליות, המאגדות בתוכן סוגים שונים של זכויות מוגנות, ובכלל זה זכויות על הלחן, זכויות על המילים, זכויות על העיבוד, וזכויות ב"תקליט".

המונח "תקליט", מוגדר בחוק כ"טביעה של צלילים", ולמעשה – שימור צלילים באמצעי המאפשר לשמעם או להעתיקם. הזכויות בתקליט מכונות בשפה יום יומית גם כ"זכויות בהקלטות קול" או "זכויות במאסטר".

סעיף 33 לחוק קובע כי היוצר של היצירה הוא הבעלים הראשון של זכויות היוצרים באותה היצירה, וכן, כי ה"מפיק", שהינו מי שאחראי על ביצוע הפעולות הדרושות לשם יצירת התקליט, הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים בתקליט.

יחד עם זאת, ניתן גם להעביר את הבעלות בזכויות היוצרים, מבעל הזכויות המקורי לאחר כלשהו, וזאת באמצעות העברת זכויות במסמך כתוב, בהתאם לקבוע בסעיף 37 לחוק.

הפי"ל למעשה מייצגת מפיקים, בעיקר מפיקים עצמאיים, שהינם בעלי הזכויות בהקלטות קול מוסיקאליות.

בין מכלול הזכויות הבלעדיות הצמודות לזכות היוצרים אשר למפיקים בתקליטים כלולות זכות הביצוע הפומבי, זכות ההשמעה בפומבי, זכות השעתוק, זכות השידור והזכות להעמדה לרשות הציבור (סעיף 11 לחוק).

אם כך, סמכויותיה של הפי"ל, המוקנים לה מכוח כתבי העברת הזכויות שמעניקים לה מיוצגיה המפיקים, כוללים: הסדרת השימוש בהקלטות הקול המוסיקאליות, באמצעות הענקת רישיונות שימוש למשתמשים השונים, זכות גישה להקלטות לצורך שידורן, הצגתן והשמעתן בפומבי, גביית תמלוגים עבור רישיון השימוש וחלוקתם בין המפיקים וכן הגנה על הזכויות מפני הפרתן על ידי משתמשים בהקלטות הקול המוסיקאליות תוך כדי השתמטות מתשלום דמי הרישיון עבור שימוש זה ולמעשה מפני מי שמפר את זכויות היוצרים.

הפרת זכות יוצרים , על פי הקבוע בחוק, הינה על ידי עשיית פעולה ביצירה הדורשת את רשות בעל זכויות היוצרים, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, כגון: שכפול, ביצוע בפומבי, שידור, פרסום, וכדומה.

הפי"ל, מעורבת באכיפת זכויות היוצרים של מיוצגיה, בשני המישורים.

במישור האזרחי, זכאית הפי"ל לנקוט בהליכים משפטיים כנגד מי שמשתמש בהקלטות קול מוסיקאליות אשר מייצגת וזאת ללא רישיון ולאחר שהנ"ל סירב להסדיר רישיון שימוש כנדרש.

כך, לדוגמה, סעיף 49 לחוק זכות יוצרים קובע, כי "המרשה לאחר, למטרת רווח, שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים".

משתמש מפר זכויות שכזה יכול להיות, לדוגמא, בעל אולם אירועים, בעל מסעדה או מועדון המאפשר בתחומי המקום השייך לו, השמעת יצירות ללא הרשאה מאת הפי"ל, או בעל מועדון ספורט המשמיע יצירות במסגרת חוגים שונים הנערכים בחדרי חוגים במועדון הספורט, ללא הרשאה מהפי"ל.

בהתאם לקבוע בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים, זכאית הפי"ל להגיש תביעות לפיצוי ללא הוכחת נזק (פיצוי סטטוטורי) בסכום של עד 100,000 ₪ בגין כל הפרה של זכויות יוצרים. בד בבד עם סעד הפיצוי, הפי"ל זכאית לעתור גם בבקשות לצווי מניעה זמניים ו/או קבועים כנגד אותם מפרים, אשר יאסרו עליהם להמשיך ולעשות שימוש מפר זכויות בהקלטות הקול המוסיקאליות.

במישור הפלילי, ההליכים מתנהלים כנגד "פיראטים" שהינם, מי שמבצעים או מאפשרים ייצור או שעתוק עותקים של הקלטות קול, ללא הרשאה כדין מאת בעלי הזכויות וכן מאפשרים ייבוא, שיווק, מכירה, הפצה ו/או העמדה לרשות הציבור של עותקים אלה.

יצוין, כי הסעיף הרלבנטי בחוק זכות יוצרים, הינו סעיף 62 הקובע, עונש מאסר של עד חמש שנים או קנסות גבוהים בשיעור של מיליוני שקלים, כנגד מי שנתפס ומורשע בפיראטיות (דהיינו, עושה עותק מפר ו/או מייבא לישראל עותק מפר) וכן עונש מאסר של עד 3 שנים או קנסות גבוהים למי שעוסק במכירה, השכרה, הפצה של עותק מפר ו/או החזקה לצורך מסחר של עותק מפר.

כמו כן החוק מאפשר את השמדת העותקים המפרים על מנת למנוע שימוש בעותקים אלו בעתיד.