פיראטיות ואכיפה

מלחמה בתופעת הפיראטיות

בעבר, הכינוי "פיראט" התייחס בעיקר למי שביצע ו/או אפשר, ייצור או שעתוק, עותקים של יצירות המוגנות בזכויות יוצרים, כגון: הקלטות קול, וכן מי שביצע ו/או אפשר, מכירה, השכרה, הפצה של עותקים אלה, וכל זאת ללא הרשאה כדין מאת בעלי הזכויות.

למעשה דובר על תופעה של ייצור, שכפול, העתקה, מכירה, הפצה והשכרה של עותקים פיסיים, שלא כדין.

לאורך כל השנים, על מנת להגן על זכויות מיוצגיה, נוקטת הפי"ל בפעולות של איתור ותיעוד ההפרות, ומסירת מידע זה למשטרת ישראל לצורך הגשת כתבי אישום כנגד הפיראטים.

כך, הפי"ל עובדת בשיתוף פעולה מלא מול נציגי הקניין הרוחני במשטרת ישראל, ונציגיה מתלווים למשטרה בעת ביצוע פשיטות על מעבדות ייצור תקליטורים מפרים, ועל חנויות ובסטות המוכרות בשווקים את העותקים המפרים, ונציגי הפי"ל משמשים כעדים בהליכים פליליים ואזרחיים כנגד הפיראטיים.

ויצוין, כי סעיף 62 לחוק זכות יוצרים קובע במישור הפלילי עונש מאסר של עד חמש שנים או קנסות גבוהים בשיעור של מיליוני שקלים כנגד מי שנתפס והורשע בפיראטיות. כמו כן החוק מאפשר את השמדת העותקים המפרים על מנת למנוע שימוש בעותקים אלו.

כיום, תופעת הפיראטיות, הגם שעדיין קיימת במובן הפיסי, התפשטה כתופעה כלל עולמית נרחבת, באמצעות הטכנולוגיה הדיגיטלית המקוונת.

למעשה, התפתחות הטכנולוגיה והעולם הדיגיטלי, מאפשרת הפרת זכויות יוצרים בהיקפים נרחבים, ובקלות יחסית, אשר גורמים לבעלי זכויות היוצרים לנזקים כלכליים כבדים, ומרגע שתוכן מועלה לאינטרנט, יש קושי רב להעלימו כליל.

אם כך, פיראט הוא גם מי שמעמיד לרשות הציבור קבצים ו/או תכנים המוגנים בזכויות יוצרים, באופן מקוון, באמצעות גניבתם, המרתם ו/או קידודם, כך שניתן יהיה להפיצם ברשת, ולהורידם לפורמטים השונים.

לאורך השנים עלו הצעות חוק שונות שמטרתן הייתה להתמודד עם תופעה נרחבת זו, ובשנת 2019 נתקבל תיקון מספר 5 לחוק זכות יוצרים 2007, באמצעותו הוספו לחוק מספר מנגנונים, כגון: חסימת הגישה של הציבור לאתר מפר, חשיפת זהות מפר, קביעה כי העמדה לרשות הציבור באינטרנט מהווה הפרה עקיפה, כל אלה אמורים לסייע לבעלי הזכויות מול מפרים ברשת האינטרנט.

יחד עם זאת, תופעה זו עודנה נמשכת בהיקף נרחב תוך פגיעה בזכויות היוצרים, נזקים כלכליים כבדים ועוד.

הפרת זכות יוצרים ואכיפה

משתמש המסרב להסדיר רישיון שימוש ביצירות, פוגע בזכויות היוצרים של בעל הזכויות. כך לדוגמה סעיף 49 לחוק זכות יוצרים קובע כי "המרשה לאחר, למטרת רווח, שימוש במקום בידור ציבורי לשם ביצוע פומבי של יצירה, בלא רשותו של בעל זכות היוצרים, מפר את זכות היוצרים".

משתמש מפר זכויות שכזה יכול להיות בעל אולם אירועים, מסעדה או מועדון המאפשר בתחומי המקום השייך לו, השמעת יצירות ללא הרשאה מאת הפי"ל, או בעל מועדון ספורט המשמיע יצירות במסגרת חוגים שונים הנערכים בחדרי חוגים במועדון הספורט, ללא הרשאה מהפי"ל.

נציגי הפי"ל וחוקרים מטעמה מבצעים ביקורות שוטפות במקומות בהם עושים שימוש בזכויות היוצרים המיוצגים על ידה ללא הרשאה. חוקרי הפי"ל מתעדים את ההפרות, ובהמשך מוגשות תביעות אזרחיות לפיצויים כנגד מפרי הזכויות וזאת לאחר שהתעלמו ממכתבי התראה מצד הפי"ל שנשלחו אליהם, ואשר דרשו מהם להסדיר רישיון שימוש מסודר מול הפי"ל.

כנגד משתמשים מפרים מגישה הפי"ל תביעות לפיצוי סטטורי בסכום של עד 100,000 ₪ בגין כל הפרה של זכויות יוצרים, וזאת בהתאם לזכות הקבועה לה בחוק זכות יוצרים. הפי"ל גם מגישה לבתי המשפט המחוזיים בקשות לצווי מניעה כנגד המפרים, אשר יאסרו על המפר להמשיך את ביצוע ההפרות. במקרה שצווי המניעה שניתנו ע"י בית המשפט מופרים, הרי שהפי"ל מגישה בקשות לביזיון בית משפט אשר יחייבו את המפר בפיצוי או במאסר בשל הפרת צווי המניעה. יצוין כי הפי"ל גם מגישה תביעות אישיות אזרחיות בסכום הנ"ל, וצווי מניעה כנגד מי שאחראי אישית להפרות אלו ולא מונע אותם, וזאת בנוסף להגשת תביעות וצווי מניעה כנגד החברות שמנהלות ו/או הינן הבעלים של אותם מקומות מפרי זכויות.